אבי, בן בכור לצביה, ניצולת שואה ופרטיזנית, ומרדכי תמרי, נולד, גדל והתחנך בחיפה.
את שירותו הצבאי עשה בפלחה"ן צנחנים וכאיש מילואים שירת באגמ"ר הגולן. לאחר שחרורו מצה"ל עבד כמדריך גדנ"ע בביה"ס המקצועי בסמ"ת בחיפה.
בסוף שנת 1975, בעקבות "התגייסות חירום" של תנועת המושבים, הגיע אביב לחוחה ונמנה עם קבוצת הראשונים שעסקה בהקמת המחנה – חפירת תעלות הביוב, פריסת הגדר ההיקפית והכנה להצבת האשקוביות ששימשו למגורינו בשנות המושבוץ. כאן קשר חייו עם המקום, לטוב ולרע.
בשנת 1979 נשא לאישה את רחל מרגלית, עמה עבר מהמושבוץ ליישוב הקבע, עמה הוליד ברצף את חן, עברי ואופיר, עמה בנה וטיפח במשך כל ימי חייו משפחה ומשק חקלאי.
אבי היה איש של עקרונות ללא פשרות. הסדר המוחלט ששרר במחסן הכלים החקלאיים שלו היה לשם דבר בגמלא. אהבתו לארץ ולעם הייתה מוחלטת ללא שום תנאים ולאורה גידל וחינך את ילדיו.
המסירות למשפחה, לילדים, הייתה גם היא מוחלטת וללא פשרות.
כך גם ההתנדבות. בעקבות פציעה ושיקום ממנה, החליטו הוא ורחל להקדיש מזמנם, מרצם ומסירותם לעזרה לצוות הרפואי ולחולים בבית חולים פוריה. במשך 13 שנה, עד יום מותו (רחל ממשיכה גם כיום), מדי יום ב' בשבוע התייצב אבי בחד המיון, נכון לכל משימה שתידרש.
בגמלא מילא אבי במשך השנים תפקידים שונים ומגוונים: היה הרב"ש הראשון בגמלא, חבר בוועדות שונות, ובשנים האחרונות ריכז יחד עם רחל את הפעילות השוטפת של ענף ההודים, מהגדולים והמורכבים ביישוב.
אבי המברך על הדלקת נרות חנוכה במועדון, אבי המנהל טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל ברחבת המרכז, שתי משימות אלה ביצע שנה אחר שנה, ללא לאות ותוך תחושת שליחות. קולו היה ויישאר חלק בלתי נפרד מהפסקול הגמלאי.
אבי נפטר באופן פתאומי ביותר בערב שבת, רגע לפני הסעודה המשפחתית החגיגית, בשבתו במקום האהוב עליו מכל המקומות שבעולם – מרפסת ביתו, מוקף ביקרים לו ביותר בעולם – בני ביתו.
יהי זכרו ברוך.