יאיר, בן פנינה ומרדכי אמיתי, נולד בשלג הגדול של חורף 1950, בן שני במשפחה
של 3 בנים. ילדותו ונעוריו עברו עליו בין הגבעות הירוקות של טבעון, שם התגורר עם
משפחתו, לבין השדות הירוקים של מושב שדה יעקב שבעמק יזרעאל , שם התגורר סבו. שם כנראה נזרעו זרעי הקשר לעבודת האדמה, אותם מימש בבגרותו.
לצבא התגייס כחבר בגרעין נח"ל לקיבוץ גבים ובהמשך לנח"ל המוצנח. לאחר השרות , כמקובל בקרב רבים מבוגרי יחידות קרביות באותם ימים, עבר הכשרה מתאימה ועבד באבטחת טיסות באל-על. כמאבטח השתתף בסיכול ניסיון פגיעה של מחבלים בנוסעי מטוס אל-על בנמל לרנקה. על פעולתו זו זכה יחד עם
צוות המאבטחים בציון מיוחד לשבח מטעם שר התחבורה דאז שמעון פרס.
בשלב זה של חייו חידש קשר עם עירית, אותה הכיר מילדות בטבעון, ובשנת 1974 נישאו ונולד רן בכורם.
יאיר הגיע לגמלא בסוף שנת 1975, עם הקבוצה הראשונה שעסקה בהקמת המחנה והכשרתו לקליטה ומגורי משפחות. תוך זמן קצר הצטרפו אליו עירית ורן הפעוט ובסוף השנה הראשונה למושבוץ התרחבה המשפחה עם הולדתו של אורי. בבית הקבע במושב נולד הבן השלישי דורון.
יאיר התבלט מגיל צעיר בכישוריו הטכניים וב"ידי זהב" ולכן אך טבעי היה שימשך גם כבוגר לכוון זה. מטעם המושבוץ עבד בתחילה בהרכבת מיכלי האבסה בגבעת יואב ולאחר מכן. כשהוקם במקום ענף חקלאות הידרופונית, שהיה כרוך בלא מעט טכנולוגיה, קיבל אחריות עליו. עד היום ניתן למצוא בחצרות אחדים מהבתים שיחים ועצים בוגרים של של הסוג שפלרה, מזכרת מהרפתקת ההידרופוניקה במושבוץ.
גם במשק המשפחתי העדיף שנים רבות את העיסוק בגידולי חממה שונים, שבהם נתן ביטוי לכישוריו הטכניים. שיחי ההרדוף המקשטים צידי דרכים רבות ביישוב עד היום כולם מזכרת מהחממה של יאיר.
לאחר ארוע לבבי ראשון שעבר, אימץ לעצמו יאיר אורח חיים בריא ונראה עליז ואופטימי מתמיד. קבוצת צועדי אחה"צ עימה נמנה, הייתה לאחד מסמלי השגרה היומית הגמלאית הברוכה.
מותו בא בחטף, יצא בערב קיץ לחצר למחסן להביא משהו ולא שב…
"מידף" לזכר יאיר