ישי נולד בבודפשט ב-1950.
כשהיה בן 3 נפטר אביו, ואמו נאלצה לשלוח אותו ואת אחותו למעון, שם התגוררו במשך השבוע. הם נפגשו איתה פעמיים בשבוע. כשהיה בן 6, ברחה אמו איתו ועם אחותו רחל, בדרך לא דרך, מהונגיה הקומוניסטית (המשפחה מתגאה בסיפור הקפיצה שלהם מהרכבת במהלך הבריחה). פעם שיתף אותנו בזיכרון ילדות בו הם הולכים בלילה, בשלג, בחשאי, עם קבוצת מבריחי הגבול, והוא, הקטן בן השש, אומר לאמא: "די, אני עייף כבר מהמשחק הזה, רוצה חזרה הביתה לשמיכה שלי".
בהגיעם ארצה השתקעה המשפחה הקטנה בקיבוץ מעגן שעל שפת הכנרת. ישי נקלט היטב בין ילדי הקיבוץ, קלט מהר את העברית ואהב מאוד את חברת הילדים בקיבוץ, את תנועת הנוער ואת הכנרת, שתפסה מקום חשוב בחיי היומיום שלהם. כאן גם זכה לשם המשפחה הישראלי היפה, הכנרתי כל כך, צאלון.
הוא למד בדגניה ואחר כך בבית ירח. בצבא שירת בצנחנים כחייל וכקצין.
לאחר הצבא חזר למעגן לתקופה קצרה, הדריך בחברת הילדים ועבד ברפת.
בשנת 1972 יצא כמדריך למחנה קיץ של הסוכנות בארצות הברית, שם הכיר את רויטל, שהדריכה גם היא שם. אחרי המחנה טיילו ביחד וחזרו ארצה כזוג. כעבור שנתיים התחתנו.
לאחר שהתחתנו, החל ישי בלימודי חקלאות בירושלים ואחר כך ברחובות, שם נולדה סיון, בתם הבכורה.
בתום הלימודים עבד כמאבטח באל-על, ובמקביל החלו לחפש מושב לגור בו. ההחלטה נפלה על גמלא. ממש עם המעבר ליישוב הקבע, בחורף 1980, הגיעו הנה רויטל וישי עם סיוון הקטנה, והיו לאחרוני הנקלטים במושבוץ. בקיץ אותה שנה נולד יונתן, בנם השני, כבר במושב הטרי, ואחרי ארבע שנים נוספות, גל.
ישי אהב את חיי הקהילה בגמלא והיה לו חשוב להיות פעיל בקהילה ובמושב. הוא נמנה עם אלה שתמיד כדאי לפנות אליהם כשנדרש מישהו לתפקיד או משימה בחיי הקהילה, כי צפוי היה שייעה בחיוב. כל משימה אליה נרתם, השתתף עם כל הלב והחן האישי בו נחן, ואכן, חלקו בחיי הקהילה, בעיקר בתחום החברתי, היה משמעותי.
ב-1992 יצא ישי עם משפחתו ל-3 שנים של שליחות בטחונית באתונה ואחר כך בניירובי.
לאחר שחזרו, למד חינוך והחל בעבודתו בתחום החינוך בקרן רש"י. הוא שילב את עבודתו זו עם העבודה במשק – והרגיש שזהו האיזון המושלם עבורו. הוא עבד בקרן רש"י עד שפרש מרצונו לגמלאות לפני שנתיים.
ישי אהב מוזיקה, ספרים, רכיבה על אופניים ונגרות. הוא טיפח את חלקת האלוהים הקטנה שלו, הבוסתן והבריכה ליד הבית.
היו לו תכניות רבות וחלומות לשנות הפנסיה: לבלות עם הנכדים, ללמוד, לטייל, לעסוק בנגרות, ולשמור על מינון מתאים של עבודה במשק.
בשנותיו האחרונות החלו בשיפוץ גדול של הבית, בתקווה לחיות בו עוד שנים ארוכות וטובות.
לפני כשלוש שנים תקפה אותו לראשונה מחלת הסרטן. החל משלבים ראשונים ועד לא מזמן נראה היה שיוכל לה ויתגבר, אך בסופו של דבר זו הכריעה וקטעה באחת את כל התכניות והחלומות היפים.
הלב דואב על לכתו ממש בטרם עת של איש אוהב חיים ואוהב אנשים, אוהב הומור ושמחה, איש נעים הליכות תמיד, חבר לדרך ארוכה.
יהיה זכרו ברוך.