עירית, בת תמר ואהרון אוסטרובסקי, אחות בכורה לורד ושי, נולדה בטבעון ושם עברו עליה שנות ילדותה. למשפחתה המורחבת, נחמקין ושלוחותיה, מאושיות נהלל בפרט וההתיישבות העובדת בכל הארץ, הייתה משמעות עמוקה בחייה.
בהיות עירית בכיתה ז' עברה משפחת אוסטרובסקי להתגורר באילת לרגל עבודת האב, אך עירית נותרה "טבעונית" בנשמתה. כשיצאה לחיים בוגרים ועצמאיים, שבה להתגורר בטבעון ולמדה אמנות בסמינר אורנים.
עירית ויאיר הכירו עוד מימי גן הילדים בטבעון, אולם קשר מחודש ואמיץ לחיים משותפים נוצר ביניהם בעקבות פגישה מקרית בשלב זה של חייהם – בהיותה סטודנטית לאמנות והוא מאבטח באל-על. בשנת 1974 נישאו השניים בטבעון ובאותה שנה נולד בכורם רן.
עירית הגיעה לגמלא עם רן הפעוט ברגע שהוכר המקום כראוי למגורי משפחות, לקראת הכרזת "שלוש, ארבע, מושבוץ!" בינואר 1976. היא הייתה אחת משתי אמהות, ובהמשך גם אם יחידה, בישוב קטן, צפוף ותובעני, של זוגות ללא ילדים. כך נאלצה להתמודד עם מצב לא פשוט כלל וכלל. במחצית השניה של אותה שנה נולדו בנות המקום הראשונות ולקראת סוף אותה שנה הצטרף למשפחה הבן השני, אורי.
דורון, הבן השלישי, נולד כבר בבית הקבע במושב.
עירית ראתה כל ימיה את ההיאחזות בקרקע ובחקלאות והקמת יישוב צעיר כהמשך ישיר ומתבקש לעשיית סבא וסבתא ממייסדי נהלל, והזדהתה בכל מאודה עם הישוב בפרט ועם ההתיישבות בגולן בכלל. זכורה מעורבותה העמוקה במאבק נגד מסירת הגולן לסוריה בשנות ה-90. במשך כל חייה עקבה בעירנות, בעניין ובהזדהות רבה אחרי אירועים בארץ ובעולם. בשנים האחרונות עשתה זאת בעיקר דרך המרשתת, באמצעות קשרים מסועפים בפייסבוק ובפורומים שונים, בהם הרבתה להביע דעה.
עירית הייתה אמנית בכל מהותה. הבישול שכל כך אהבה היה עבורה יצירת אמנות רב חושית, שבה הרבתה להשקיע, להתעניין ולהתחדש. היא אהבה והיטיבה לבטא זכרונותיה, רגשותיה ודעותיה בשיר, בסיפור או במאמר. מאחדים מפירות יצירתה אלה זכינו ליהנות במידפים במשך השנים. רבים יותר נותרו במגירה…
האמנות הפלסטית זרמה מבין אצבעותיה. יצרה במגוון חמרים ותחומים ובכל אחד מהם הותירה אחריה מוצרים מושלמים לתפארת. גם מודעה שהכינה לחג הייתה עבורה יצירה, והתוצר לא פחות ממושלם. הררים של חמרי גלם מסוגים שונים שנותרו אחריה הם עדות עצובה למה שעוד רצתה ליצור ולא הספיקה.
כל ימיה השקיעה עירית ללא גבול בטיפוח הבית והמשפחה: ילדיה ונכדיה. רק לעצמה, לבריאותה, לא מצאה זמן לדאוג. כשנתגלתה המחלה בגופה היה זה בשלב כה מתקדם עד שלא ניתן היה עוד לעצרה, ותוך חודשים ספורים הלכה מעמנו גם היא, והותירה אחריה, לראשונה בגמלא, בית משפחה ריק מאדם ועמוס זכרונות.
יהי זכרה ברוך.
עירית אמיתי ז"ל – מבחר מכתבות שכתבה למידף לאורך השנים