נחשון נולד בקיבוץ שער-הגולן, בן לשיטה וברוך בן-דוד, אח צעיר לחנה, שם גדל והתחנך.
לאחר שנת שרות, התגייס לגדוד 890 של הצנחנים. במלחמת יום כיפור לחם כמפקד מחלקה בקרבות הקשים בחווה הסינית. מחוויה קשה זאת צמחה אחוות לוחמים ורעות אמיצה, שגרמה לנחשון לחוש מחויבות לחייליו גם שנים רבות אחרי שחרורו מצה"ל. זו באה לידי ביטוי בדרכים רבות ושונות עד עצם היום הזה, אחרי מותו.
במסגרת שרותו הצבאי הכיר את נאוה. בחורף 73, אחרי המלחמה, נישאו ובנו ביתם בקיבוצו שער הגולן. שם נולדו 3 ילדיהם: מאיה, בועז ומעיין.
בשנת 1992 עזבה משפחת בן-דוד את הקיבוץ בהחלטה לצאת לחיים חדשים. לגמלא הגיעו באקראי בעקבות מקום מגורים שמצאו. לאחר הכרות בת כשנה בחרו לקבוע כאן את ביתם החדש.
נחשון היה איש חינוך בכל רמ"ח איבריו, החל מגיל צעיר כמדריך בתנועת השומר הצעיר. לאחר סיום לימודיו בבית ברל, כחבר שער הגולן, עסק בחינוך והוראה בתיכון האזורי – מוסד שומר הצעיר בקעת כנרות. כשעברו למעלה גמלא המשיך בדרך זו כמורה ומחנך מוערך, מוערץ ואהוב על תלמידיו בראש פינה ובחצור, עד שבריאותו לא איפשרה לו עוד.
במקביל פיתח וטיפח את אהבת הארץ הטבע והנוף שנטבעו בו מגיל צעיר, באמצעות טיולים אין ספור בשבילי הארץ, קריאה ולמידה בלתי פוסקת בתחומים רבים הנקשרים לידיעת הארץ ואף כתיבה בנושאים אלה. הדרכת טיולים הייתה לו למקצוע נלווה ואותה ביצע ברוב כשרון ואהבה.
על אלה הוסיף ופיתח בשנים האחרונות תחומי עניין וידע נוספים: רפואה אלטרנטיבית, הילינג וטאי צי וכן "פיזיקה משפחתית". את תחביב הצילום פיתח לדרגת אמנות. בנוסף לכל אלה הקדיש זמן לפעילות התנדבותית בעמותות סער ופעמונים.
"בקתה ברמה" – בקתות הארוח שבנו נאוה ונחשון במו ידיהם ונשמתם, ברוב כשרון ואהבה, פינת חמד משגשגת ומסבירת פנים, היו לנחשון מקור גאווה ושמחה.
אך יותר מכל היה גאה במשפחתו, בזוגיות עם נאווה בילדים ובנכדים עומר יהל ועידו שהסבו לו אושר רב עד אין קץ.
כל אלה נקטעו באיבם בעקבות מחלה קצרה ממנה לא קם עוד.
יהי זכרו ברוך.